במקרים מסויימים,
במיוחד באתרים
שפותחו ללא הכוונה של גורם מקצועי, מפתחי האתר מתפתים להגביל את הגולש בחוקים
יותר מן הנדרש. ההצדקה המקובלת לכך היא
בכדי להבטיח שהגולש יספק מידע על פי צרכי בעלי
האתר. כתוצאה מכך, במקרים מסויימים הגולש מוצא עצמו מקבל הודעת שגיאה על מידע
שלדעתו אינו חיוני לצורך ביצוע העיסקה, או על מידע שלדעתו הוא נכון ומדויק.
דוגמא
של חוק שאינו הכרחי: אתר המחייב את הגולש להכניס מספר
הטלפון שלו, כשדה חובה, למרות שנתון זה אינו חיוני לצורך ההתקשרות. כך, בעל האתר
עלול להחמיץ קשר עם לקוחות פוטנציאלים החוששים להשאיר מספר טלפון מסיבות שונות
ומשונות, כגון, הטרדות טלפוניות, שימוש בטלפון של צד שלישי וכד'.
דוגמאות
דוגמא
של אכיפת יתר: אתר המחייב את הגולש להכניס מספר טלפון עם
קידומת בת שתי ספרות, ומספר בן שבע ספרות. גולש שמבקש להזין למערכת אך ורק את
המספר הסלולרי שלו, אינו יכול להזין אותו למערכת. דוגמאות שליליות
משל למה הדבר דומה?
לקמעונאי הדורש מהלקוח את כתובת הדואר שלו, במטרה לשלוח לו קטלוגים ומידע על
מבצעים, ושהקמעונאי מציב את הדרישה הזו כתנאי לביצוע העיסקה.
עיצוב כהלכה: בעיצוב
דפי המכירה יש לדרוש מהלקוח אך ורק את הנתונים ההכרחיים לביצוע
העיסקה. כל יתר הנתונים, כולל אלו הדרושים להמשך התקשרות, יוגדרו כנתוני רשות
בלבד. בנוסף, דפי המכירה צריכים לכלול הסברים לגבי השימוש שאתר יעשה בנתונים,
בעיקר בנתונים האופציונליים.
והנמשל?
הלקוח האופייני של אתרי מכירות כמוהו
כקונה בחנות בחנות. אם מספר הטלפון אינו חיוני לביצוע העיסקה, אין להגדיר
אותו כנתון חובה.
האם זה נכון והאם זה נורא? ענין של העדפה אישית? ענין של טעם וריח? לביקורת זו יש תמיכה חזקה בקרב מומחים בתחום השימושיות.
דוגמאות:
כיצד להמנע מטעות מספר
4? בדרך כלל, בעלי
האתר מגדירים אותו באופן כללי ביותר, מעצבי האתר מגדירים את העיצוב, והתכנתים
האחראים על המימוש מגדירים את אופן ההפעלה. במקרים רבים, מפתחי האתר להוטים לאכוף
החוקים יותר מן הנדרש.
מנהל האתר צריך להנחות את מפתחי האתר לגבי המידע המיוני למכירות, ולהציג את המידע
הנוסף כאופציה.
דוגמאות
|