מרכולתם של מעצבי האתרים היא העיצוב. מעצבים רבים מדגישים לעתים את ההיבט
האמנותי של העיצוב, עם דגש על יצירתיות. התוצר הוא בדרך כלל מרשים, אבל בעייתי לגולש המזדמן. הגולש עלול למצוא עצמו
עוקב אחר יצירת האומנות, במקום אחר המוצר אותו הוא מבקש לרכוש.
לדוגמא: אתר המציג בפני הגולש סרטון תדמית, הגוזל את זמנו של הלקוח.
לאחר התנסות בשניים שלשה סרטונים כאלו, הגולש מוותר על המשך הגלישה ומדלג לאתר הבא בתור.
דוגמאות
משל למה הדבר דומה? לאמן שמוכר את פאר יצירתו בסופרמרקט. רוב רובו
של הקהל המבקר בסופרמרקט אינו מעריך את האמן, ומתייחס אליו בביטול. עדיף לו, לאמן, אם ימצא גלריה ראויה, בה יוכל להציג את
יצירתו בפני קהל עם רקע מתאים להעריך אותה.
עיצוב כהלכה: בעיצוב האתר יש להתחשב בצרכים של בעל האתר, בצרכי הגולש ובציפיות שלו
לגבי התנהגות האתר. מעצב האתר נדרש לוותר על השאיפות האישיות שלו, כגון השאיפה לביטוי עצמי, לטובת
האינטרסים של בעל האתר.
והנמשל? הלקוח האופייני של אתרי מכירות הוא לקוח של סופרמרקטים, לא
של גלריות לאומנות. מי שרוצה למכור בסופרמרקט, שיחפש מוצרים המתאימים למכירה בסופרמרקט, ולא יצירות אומנות.
האם זה נכון והאם זה נורא? ענין של העדפה אישית? ענין של טעם וריח? מעצבי אתרים בעלי נטיה לעודף יצירתיות מתנגדים בדרך כלל
לביקורת הנ"ל. הבעיה שלהם היא שלביקורת זו יש תמיכה חזקה בקרב מומחים בתחום השימושיות.
להלן מספר דוגמאות:
כיצד להמנע מטעות מספר 1? למד את דרך מחשבתו ופעולתו של מפתח האתר.
בקש שיפנה אותך אל דוגמאות של אתרים אותם פיתח, ונסה לגלוש בהם כמו לקוח טיפוסי. חשוב על מוצר, נסה למצוא אותו באתר, נסה
להפיק הזמנה. בכל שלב, שאל את עצמך, האם מה שאני רואה על המסך זה מה שאני מצפה לראות? האם עיצוב המסך צנוע, ומאפשר לי
להתרכז בחיפוש ובביצוע ההזמנה? האם אני לא נדרש לשלם עבור עיצוב אמנותי מדי, שאינו תורם בהיבט העסקי?
דוגמאות
|